שמעתי שהתערוכה מ ליבספופן מושך לא רק גברים, אלא גם נשים צעירות רבות.
בעבר הם היו חפצים מוסתרים מעיני האנשים סביבם, אך כיום הם מוצגים במקומות מוארים כמעין יצירת אמנות.
השינוי הזה נעשה על ידי הלקוחות שלנו, ותעשיות מזרחיות פשוט ממשיכה לייצר בובות אהבה ריאליסטיות. יותר ויותר אנשים מצייצים וכותבים בבלוג על הבובות שלנו בגלל הפנים החמודות והיפות שלהן, וככל שיותר ויותר נשים רואות את בובות הסיליקון הריאליסטיות שלנו, הן מתחילות להתמקד רק ביופי החיצוני שלהן ולא עוד בתפקידן ככלי של ריאליזם נשי. תערוכות גלריית וניל התפשטו גם בקרב נשים מפה לאוזן.
לדוגמה, הנושא של השנה שעברה בגלריה וניל היה מיזוג אומנות יפנית, ובגלריה הונגשאן לפני חמש שנים עשינו תערוכה בשם Pet Doll Furniture, שבה בובת מין אנימה בשילוב עם רהיטים. אני חושב שרצינו לתת לאנשים יותר הזדמנויות לראות את העבודה שלנו מנקודת מבט אמנותית.
היצירה התקבלה היטב על ידי אמנים ידועים. האמנית האמריקאית לורי סימונס פרסמה ספר מאויר בנושא בובות אהבה והצלם הירושי סוגימוטו קנה את אחד המוצרים שלנו והציג אותו בחו"ל בתערוכת היחיד שלו. אני שמח לראות שהדעה הקדומה נגד בובת מין מסיליקון ולהקטין את התעשייה המזרחית.
