ההיסטוריה של סקספופן חוזר הרבה אחורה לעבר. כבר היו אומנויות במצרים העתיקה
חלקי גוף ששימשו למטרות מיניות. בימי הביניים נוצרו מה שנקרא "נשים הולנדיות", גופות נשיות מלאכותיות עשויות עור או שעווה, ששימשו את המלחים כתחליף לנשותיהם בבית.
אבל רק במאה ה-20 החלה התפתחותן של בובות מין שדומות לזו של היום. בשנות ה-1950, החברה היפנית אוריינט אינדוסטרי החלה לייצר בובות מין על בסיס סיליקון. עם זאת, הבובות הללו היו נגישות רק לקבוצה קטנה של לקוחות, בעיקר פטישיסטים, והיו יקרות מאוד.
בשנות ה-1990 חברות סיניות החלו לייצר בובות מין זולות ונגישות יותר, שנמכרו גם במדינות המערב. זה הוביל לקבלה רחבה יותר של בובות סקס כסוג של סיפוק מיני.
היום יש לנו את הפיתוח של בובת מין קאופן עם בינה מלאכותית. לא רק שבובות אלו יכולות לבצע פונקציות מיניות, אלא שהן יכולות גם לנהל שיחות דמויות אנוש ואף לדמות רגשות. עם זאת, הדבר מציב גם בעיות אתיות שכן הוא מעלה שאלות האם יש לראות בבובות אלו "חיות" והאם זה מוצדק מבחינה מוסרית להשתמש בהן למטרות מיניות.
בסך הכל, הפיתוח של בובות מין אמיתיות התפתח במהירות לאורך ההיסטוריה. מה שהיה פעם מוצר נישה לפטישיסטים הוא כיום מוצר מיינסטרים עם טכנולוגיה מתקדמת ושיקולים אתיים. נותר לראות כיצד הטכנולוגיה תמשיך להתפתח ולהשפיע על הדרך בה אנו חושבים על מיניות בעתיד.
