כיצד נוצרה הבובה האמיתית והשורשים ההיסטוריוגרפיים העתיקים שלה.

האם בובה אמיתית בן אדם חפץ או פתרון לבדידות עבור רבים?

שנה לפני מותו, הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט הוזמן על ידי המלכה כריסטינה משבדיה להיות המורה שלה. בשנת 1649 הוא עלה על ספינה לשטוקהולם עם אישה צעירה בשם פרנסין, שטענה שהיא בתו.

לאחר תחילת המסע, איש לא ראה שוב את פרנסין. המלחים האמונות התפלות נעשו כל כך סקרנים עד שהם פרצו לבקתה של דקארט כדי לראות בעצמם את פרנסין. בבקתה ראו בובה נקבה בגודל טבעי. היא הייתה מתכת ועור אבל נראתה כמו אדם אמיתי. בגלל שהבובה הייתה כל כך אמיתית, הם נבהלו וזרקו אותה מעל הסיפון.

מבט אל ההיסטוריה של הבובה האמיתית של פרגוסון

אנתוני פרגוסון כתב סיפור מוזר ב-2010. הכותרת "הצצה להיסטוריה של בובות מוצקות", מספרת את סיפורה המצמרר, אם כי מאופר, של פרנסין. לפילוסוף הצרפתי, שהתנסה ביצירת יצורים אנושיים שונים שאינם חיים, הייתה בת בשם פרנסין, שמתה בגיל חמש, תשע שנים לפני שהחל את מסעו לשוודיה.

כמו כן, אף אחד לא באמת יודע מה דקארט התכוון לעשות עם הבובה, אבל המלחים שהשליכו אותה מעל הסיפון ידעו שיש לפחות אפשרות אחת. המאה ה-17, העידן הגדול של חקר העולם, הייתה תקופה שבה ספינות טרנס-אוקייניות עשו מסעות ארוכים מאוד ולא ידועים, והמלחים החלו לקחת איתם סוג של בובה מיוחדת למסעותיהם.

אבות הטיפוס של הבובות האמיתיות הללו נקראים "נשות ימיות". הם נראים כמו אדם ועשויים מבד המחובר למוט במבוק. הבובות אפילו לבשו בגדים, מה שהפך אותן לנגישות יותר למי שמחפש משהו לחיות איתו את געגועיהם.

ב-1904, קטלוג צרפתי תיאר את הבובות הללו כ"לא מפחדות מסחטנות, קנאה, מריבות או מחלה". בקטלוג נאמר גם כי בובות אהבה זמין בקלות ולא היה מתנגד.

מלחים מהולנד יצרו את הבובות הללו מעור מצופה קש והשאירו חלק מהן במהלך הסחר שלהם עם יפן במאה ה-18. היפנים כינו אותן "נשים הולנדיות", כינוי לבובות שעשויות גרוע.

בנוסף, לבובות האמנות הללו יש מקור מבוגר ופיוטי.

על פי המטמורפוזות של אובידיוס, מערכת היחסים של הפסל הקפריסאי פיגמליון עם גלאטאה הייתה הכל מלבד אפלטונית. עם זאת, גלאטאה לא הייתה אישה אמיתית אלא פסל מושלם של אישה שנוצרה על ידי פיגמליון.

הסיפור תורגם על ידי רולף האמפריז ב-1955, והפסל, המום מאכזבתו מיחסים רגשיים אנושיים, החל ליצור את בן לוויתו. בסיפור, פיגמליון מרבה ללטף את גלאטאה, ולעתים קרובות הוא תוהה אם היא בשר ודם או סתם שנהב.

ונוס, אלת היופי, ענתה לתפילותיו והפיחה רוח חיים בפסל. לאחר מכן, פיגמליון חזר למקום בו שכב גלתיאה, נשכב לידה ונישק אותה, ובזמן שעשה זאת, נראה היה שגלתיאה זוהרת.

אבל לא לכולם יש גישה לעזרת ה'. אז בלעדיהם, הטכנולוגיה נכנסת לפעולה.

נתנאל, גיבור אגדת הופמן "אנשי החול", הוא סטודנט צעיר, מוכשר מבחינה אמנותית, בעל נטיות מלנכוליות, שארוסתו קלרה אינה מבינה אותו ואביו נפגע ממותו האלים של בת זוגו. הוא מאמין שהרוצח של אביו היה איש החול, יצור מיתי שזורק חול בעיניים של ילדים ואז מוציא את עיניהם החוצה.

עד שהוא פוגש את בתו של המורה שלו - אולימפיה. היא הייתה רזה, פרופורציות טובות ולבושה יפה. נתנאל הוגרל לאולימפיה. היא נראתה בלתי נראית, כאילו ישנה בעיניים פקוחות, עד שהוא נישק אותה והיא הרימה את ידה ואמרה, "אה!"

חברו של נתנאל זיגמונד הבין את המשיכה שנשים עיוורות רוכשות אליו. הוא תיאר כל תנועה של אולימפיה כשולטת על ידי שעון שנראה כמו מכונה רגילה חסרת נשמה. לאחר מכן, נתנאל ראה את הפרופסורים באוניברסיטה נלחמים עליה. נתנאל זיהה אותם כאנשי החול, כי הוא ראה את אולימפיה מתפוררת בידיהם. האישה שהוא כל כך אהב התבררה כבובה דוממת.

שני הסיפורים הללו מצביעים על כך שהבובות מילאו תפקיד מהימים הראשונים. עם הזמן, הבובות הללו השתנו מבובות עור ומקל לבובות שנראו כמו אנשים אמיתיים גזע מיני משופרים כעת על ידי טכנולוגיה.
הבובות האמיתיות של היום מצוידות בבינה מלאכותית, כך שהן יכולות לדבר ולהגיב למגע. לחלק מבובות ההייטק יש אפילו חיישנים שניתן לחמם כדי לדמות את הטמפרטורה האנושית.

אז נראה שהבובות האלה תמיד היו חלק מחייהם של אנשים וכנראה תמיד יהיו.